לגליונות קודמים
מדורים
מנגנון שאלות ותשובות
אודות האתר
קישורים מומלצים
למהדורה המודפסת
להזמנת מנוי


גליונות קודמים
ערך לחיפוש:
סביבות שמעון הצדיק שבות לידיים יהודיות (22/06/2005 ,גליון אייר-סיוון )

הרחק מן הזרקורים, שבות לאחרונה השכונות "שמעון הצדיק" "נחלת שמעון" ו"בתי ניסן בק" מהם פונו יהודים בתקופת מלחמת השחרור ומתאכלסות במשפחות יהודיות, לאחר שנגאלו מידי התושבים שישבו בהם ונרכשו מה"הקדשות" שהחזיקו בהם. משה ירושלמי מביא את סיפורן המרתק של השכונות הישנות – חדשות הללו ואחרות, שקולות התפילה והתורה שוב בוקעים מהם ועליהן ניתן לברך "ברוך מציב גבול אלמנה"

משה ירושלמי

כשהיה ילד, למד מיכאל קדמי בחדר של 'חכם גרשון', אביו של העיתונאי הירושלמי המנוח (איש 'הצופה') 'יונה כהן, בשכונת נחלת שמעון. בגיל 18 נמלט מיכאל יחד עם הוריו והתושבים האחרים משכונת שמעון הצדיק, מקום מגוריו, על קו התפר בין שני חלקי ירושלים, לכיוון מערב העיר. משפחת קדמי הייתה המשפחה היהודית האחרונה שעזבה בשנת תש"ח (1948) את השכונה היהודית הקטנה למרגלות בתי נאששיבי והמושבה האמריקנית באיזור שיח ג'רח. זמן קצר אחרי נטישת השכונה, בד' בניסן, התקיפו ערביי שיח ג'רח את שיירת הרופאים והאחיות להדסה ורצחו 78 מנוסעיה. במעלה להר הצופים, דרך הכביש הישן המתפתל דרך שכונת שיח ג'רח, ניצבת עד היום האנדרטה לקורבנות השיירה, המנציחה את הטראומה שחרטה צלקת קשה בתולדות הישוב בארץ ישראל, בתקופה שקדמה להקמת המדינה. במורד הגולש מן האנדרטה, לעבר ציון קברו של שמעון הצדיק, חיו עד לפני כ – 60 שנה היהודים ב'שמעון הצדיק'. היום שבים יהודים למקום. קדמי שהיה בין אחרוני המתפנים מהשכונה של 1948 נפטר לפני שנתיים, אך קודם לכן , עוד הספיק להתראיין ולתעד את זכרונותיו.
קדמי זכר פרטים רבים. הוא זכר למשל כיצד סייע לאביו לארוז את המטלטלין - "לא הספקנו לשוב כדי ליטול גם את דלתות ארון העץ הגדול, אותו פירקנו יחדיו". הוא זכר את השכנים, היהודים והערבים, והתרגש כילד כאשר בא למקום וזיהה בתים, שבילים ואנשים. הוא חיפש את שקעי המזוזות, ואיתר כמה מהם.
לפני שנים אחדות, אחרי למעלה מיובל שנים, חזרו יהודים לגור בבית משפחת קדמי, בראש הגבעה המתנשאת מעל קבר ר' שמעון הצדיק. דיירי הבית החדשים היו בני הזוג מלכיאור, שנישאו לפני שלשה שבועות; איתן, בנו של מנהיג מימד הרב מיכאל מלכיאור, ואשתו שירה בת זכרון יעקב. לכבודם של בני הזוג מלכיאור, פינתה עמותת מיישבי ציון את משרדה ששכן עד אז בבית קדמי, והעתיקה אותו לבור מים עתיק, שאחרי מלחמת השחרור שימש כבור ספיגה של השכנים הערבים והוסב כאמור למשרד. ונטה ענקית נקבעה בתקרתו, קרקעיתו רוצפה, קירותיו טוייחו, ולתוכו הוכנסו שולחנות כתיבה, ארונות וניירת. מי שיבקר במקום יתקשה לדמיין את שימושם הקודם של החדרים המקומרים. היום מתגוררים בבתים המשופצים שמונה משפחות יהודיות, ובבית הכנסת ששוקם, פועל כולל בראשות הרב חננאל קטן.

מיכאל קדמי ואחדים מהמפונים האחרים, ראו בהתיישבות המחודשת בשכונת שמעון הצדיק 'מצווה ומימוש של צדק הסטורי'. הם לא הבינו מדוע לא נקטה ממשלת ישראל ביוזמה משלה ליישב את השכונה מחדש, כדרך שנהגה מיד אחרי מלחמת ששת הימים באיזורים סמוכים כרמות אשכול ומעלות דפנה. 'מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא', נהג קדמי לומר. הדיירים החדשים תמימי דעים עימו: 'זו היא מדינת היהודים, שקמה כדי שיהודים ישובו אליה', אומר אחד מהם 'זו שיבת ציון'.

התהליך שמתרחש עתה ב'שמעון הצדיק' דומה במהותו לתהליך שמתרחש כבר שנים ברובע המוסלמי של העיר העתיקה, שם פועלת עמותת "עטרת כהנים" ולתהליך דומה המתרחש בעיר דוד - סילוואן, שם פועלת עמותת אלע"ד, אבל הוא גם תהליך שונה, בראש ובראשונה מכיוון שלפחות בחלקו, הוא מתנהל ברובו על מי מנוחות, ללא פרסום ורעש תקשורתי, ולא פעם בהסכמה בין הצד המוכר והמפנה לבין הצד הקונה והמיישב. יתכן שהדבר קשור גם למגורים המשותפים שיהודים וערבים כבר חוו באיזור זה עד לפינוי בתש"ח ויתכן שהוא נובע מהעובדה שחלק ניכר מהאיזור שבו מדובר, כבר מאוכלס על ידי יהודים - קרית הממשלה בשיח ג'רח, בית החולים הדסה הר הצופים והמטה הארצי של המשטרה.

האיזור, איזור שמעון הצדיק מתפקד כאיזור מעורב כבר קרוב לעשרים וחמש שנה, כאשר לצד הנוכחות המוסדית היהודית חיה האצולה הירושלמית הפלסטינית האמידה בשכונות כמו בתי נאששיבי, המושבה האמריקנית ואיזור האוריינט האוס. דווקא האוכלוסיה הערבית ב'שמעון הצדיק', מהווה מעין אי של אוכלוסיה ערבית ממעמד סוציו - אקונומי נמוך, פליטים לשעבר ששוכנו בבתיהם לשעבר של היהודים, כדרך שערביי העיר העתיקה שוכנו על ידי ירדן במחנה הפליטים ענתא בצפון ירושלים. לעמותה היהודית 'מיישבי ציון' הפעילה באיזור, קל יחסית לפתות כספית את התושבים הללו, למרות שאנשי הרשות הפלסטינית וגורמים המזוהים עימה ניסו לתקוע מקלות בתהליך יהודה מחדש של השכונה.

שכונת 'שמעון הצדיק' החלה להתפתח בסוף המאה שעברה סביב ציון קברו של ר' שמעון הצדיק, משיירי 'כנסת גדולה', הוא שמעון בן יוחנן הכהן, שחי במאה הרביעית. שמעון הצדיק הוא בעל האמרה הידועה: 'על שלשה דברים העולם עומד - על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים (פרקי אבות א' , ב'). מערת הקבורה שלו נמצאת בתחתית העמק, בקצהו של המדרון שעליו הוקמו בתי השכונה היהודית. במשך שנים נהגו יהודים לעלות על מערת הקבר, להדליק נרות ולשטוח את תפילותיהם במקום. הערבים כינו את המקום 'אל יהודיה'. מאות בשנים היה השטח בבעלות ערבית ורק בשנת תרל"ו (1876) נרכשו המערה והשדה הסמוך לה.
הקדש ספרדי ואשכנזי
במאמרו על נכסי העדה הספרדית ( 'במערכה', אוגוסט 1968) מגולל שמואל שמיר בפרוטרוט את מעשה הרכישה, וא.יערי בספרו שלוחי ארץ ישראל מרחיב ומספר כי ליד קברו של שמעון הצדיק היו פורצות במהלך המאה הקודמת מריבות רבות: "הערבים טענו כי היהודים מקלקלים ומשחיתים את עצי הזית, כביכול. נמנו יהודי ירושלים והחליטו לרכוש את הקרקע סביב מערת שמעון הצדיק וכן לבנות בתים לתושבי ירושלים. בשנת 1876 נסע לאמריקה השליח הראשון שהופיע בשם הישוב כולו, כלומר על דעת הספרדים ועל דעת האשכנזים, פרושים וחסידים, אשר בארבע ערי הקודש, לבוא ולהתחנן לפני אחינו אשר במדינות ארצות אמריקה וקאליפארינאן לזרור אהבתם אל ארץ חמדתם... ולייסד קומיטי בכל מדינה ומדינה... וחתמו בשם הספרדים ר' אברהם אשכנזי, הרב הראשון לציון ר' משה ויניסטי, ר' חיים ניסים ברוך, ר' מאיר רפאל פאניז'יל ובשם האשכנזים מכלל הכוללים חתמו ר' אברהם איזנשטיין, ר' משה אליעזר, דן בהרלב"ג ועוד".
"שטח המגרש שנרכש היה 18 דונם ו- 464 אמות ונטועים היו עליו 80 עצי זית עתיקים. העסקה נעשתה בסכום של 15 אלף פרנק והסכום נמסר לידי בעל האחוזה באמצעות מג'ליס אל אידרה, מקום מושב הפחה וראש השופטים". לפי החוזה שנחתם חילקו העדה הספרדית והאשכנזית בגודל שווה את השטח ביניהם וגם המערות שבשפת המגרש התחלקו שווה בשווה. עשרות משפחות יהודיות הקימו את ביתן על השטח שנרכש ערב המאורעות של שנת תרפ"ו ( 1936) חיו במקום מאות יהודים. עם פרוץ המאורעות ברחו היהודים משמעון הצדיק, אך הם שבו לשכונה כעבור חודשים אחדים. בתש"ח, משנותרו איזור שיח ג'רח ושמעון הצדיק בצד הירדני, פונתה השכונה מיהודיה. הקרקע הועברה לאפוטרופוס הירדני על נכסי אוייב ובאמצע שנות החמישים יישבה עליה ממשלת ירדן פליטים ערבים. לאחר מלחמת ששת הימים עברה הקרקע לשלטון ישראלי, הוחל עליה המשפט הישראלי והיא הוקנתה לאפוטרופוס הישראלי על נכסי נפקדים. רק בשלהי תשל"ב ( 1972) שחרר האפוטרופוס הישראלי את הקרקע לבעליה, ועד העדה הספרדית ו'כנסת ישראל' של האשכנזים, ורק לפני 15 שנה, בתום דיונים שנמשכו שנים, פסק בית המשפט העליון, כי ל- 28 המשפחות ערביות ששוכנו בדירותיהן על ידי ממשלת ירדן, יש בדירות אלה מעמד של דיירים מוגנים, יחד עם זאת נדחתה דרישתן של אותן משפחות לבעלות על הקרקע.


חגיגות ל"ג בעומר בשכונה
ל"ג בעומר מביא מדי שנה אל קברו של ר' שמעון הצדיק אלפי ועשרות אלפי חוגגים. בשנים האחרונות משתלבות החגיגות בטקסי האכלוס המחודש של השכונה היהודית הסמוכה. במהותן מדובר בחגיגות הדומות לאלה שהתקיימו בעבר על קברו של שמואל הנביא ברמה ולאלה המוסיפות להתקיים היום על קבר ר' שמעון בר יוחאי במירון. המסיונר האמריקאי ויליאם מ. תומסון, שביקר בארץ ישראל לפני למעלה ממאה ושלושים שנה (1833) מסר תיאור על החגיגות בשמעון הצדיק שהתקיימו באותה שנה ביום ל"ג בעומר. "את הקברים", כתב אותו מסיונר, "הם פוקדים לעיתים רחוקות. הם נמצאים בנחל קדרון, מרחק קטן מקברי המלכים... היהודים משתטחים עליהם לעתים קרובות, ובעיקר בימי החג שלהם. נכנסתי אליהם פעם ביום השלושים ושלשה לאחר הפסח - יום שמוקדש לכבודו של ר' שמעון. היו שם הרבה יהודים עם ילדיהם... באותו יום הסתפרו מספר אנשים. השיער נשקל, וסכום כסף חולק בין העניים בהתאם למשקל".
תיאור מאוחר יותר מביא הנוסע ויליאם פ.לינץ עמד בראש משלחת שביקרה בארץ ישראל בשנת 1948 כדי לערוך מחקר בירדן ובים המלח: "צפונית לעיר בקצה דרך דמשק", כותב לינץ על המראה בשמעון הצדיק, "היה מחזה רב רושם - מאות יהודים שנהנו מהאויר הצח ישבו תחת עצי זית חסונים; הנשים לבושות בגדים לבנים, הגברים עוטים מלבושים שונים - כמה מהם חובשי כובעים שחורים רחבי תיתורה ורבים חובשים כובעי פרווה..."
המפתח להבנת ההתיישבות המחודשת באיזור נמצא בועד העדה הספרדית המחזיק 50% מהבעלות על המתחם בשמעון הצדיק. אנשי העדה ובראשם הח"כ לשעבר יחזקאל זכאי העבירו לפני שנים אחדות לח"כ בני אלון ולעמותת "מיישבי ציון" יפוי כח להחזיק בנכסים ולשהות במבנים, דוגמת בית הכנסת שניצב בשעתו במרכז השכונה. זכאי, אגב, כיהן בכנסת מטעמה של מפלגת העבודה, טרח לציין, שאם ניתן היה להגיע להסכם עם הדיירים הערבים על מגורים במקום, היה עושה זאת, אלא שמה 'ששבר' אותו היה "היחס של התושבים הערבים לשטח". "הם התנהגו בו כאילו מדובר ברכושם הפרטי", סיפר זכאי, "הם בנו במקום ללא היתר או תיאום עם בעלי הקרקע - ועד העדה הספרדית ו'כנסת ישראל' של האשכנזים, פלשו לבתים שאינם בחזקתם ואף ניסו להרוס את בית הכנסת שבמרכז השכונה".
ואכן, הרגע שבו החליט ועד העדה להעביר את ניהול האיזור לעמותת מיישבי ציון היה הרגע שבו ניסו הערבים להרוס גם את אחד מקירות בית הכנסת הנטוש במקום, ולספח לאחד מהבתים הסמוכים את מבנה בית הכנסת וחצרו. שכן ערבי כבר קבע סורגים בחלונות החורבה הישנה ואף ניסה לפרוץ חלון בגומחה שבה ניצב בעבר ארון הקודש. באותו היום חתם זכאי על יפוי הכח לח"כ בני אלון שמיהר לשכן בחורבת בית הכנסת המטה ליפול בחורי ישיבה ולקבוע במקום שיעורי תורה. הרב יעקב יוסף היה ראשון נותני השיעורים במקום, ואחריו הגיעו רבנים נוספים. בית הכנסת הנטוש, נוקה ושופץ. מבנה סמוך, הצמוד לו, שהיה מכוסה בעפר וערימות אשפה נחשף מחדש וסופח לבית הכנסת. כך החל תהליך של רכישת זכויות מדיירים מוגנים ערבים שהתגוררו במקום מאז תשט"ז (1956(.
"מפגש שכנים" לשעבר
לפני שנים אחדות, באחד מימי חג החנוכה התקיים בשטח 'שמעון הצדיק' כנס של תושבים יהודים שחיו בעבר בשכונה ו'מיישבי ציון' פרשו בפניהם חלק מתוכניותיהם. בדרך כלל גילו התושבים הותיקים אהדה לתוכניות של המתיישבים החדשים. מיכאל קדמי, שכבר הוזכר בראשית הדברים, תרם חנוכיה לזכר אחד מחבריו שנפל באחד הקרבות על הר הצופים. אחדים מהתושבים היהודיים הותיקים פגשו במקום את שכניהם הערבים משכבר הימים. חלק מהשיחות שהתפתחו הפכו לויכוחים, אולם באחדים מן המפגשים הללו הביעו השכנים הערבים הבנה לחזרת היהודים לאיזור.

רק לאחרונה חל מפנה דרמטי בפעילות הסיפוח הזוחל של שמעון הצדיק לירושלים היהודית. העמותות היהודיות העוסקות ברכישה של אדמות ומבנים במזרח ירושלים הצליחו להשלים מהלך של השתלטות יהודית מחודשת על כל האיזור. קבוצת משקיעים מהארץ ומחו"ל שגוייסה לצורך העניין על ידי קבוצת 'חומות שלם' חתמה על העסקה לרכישת הקרקע מועד העדה הספרדית ומהועד הכללי של כנסת ישראל. שני ההקדשים הם כאמור בעלי הקרקע, שעליה חיים עדיין מאות ערבים וכמה עשרות יהודים. תמורת הקרקע וכל אשר עליה הסכימה קבוצת המשקיעים לשלם לשני ההקדשים כ- 3 מליון דולר (כ- 1.5 לכל הקדש). בדעת הקבוצה להשקיע כ- 3 מליון דולר נוספים, בפינוי תמורת פיצוי, של הדיירים הערבים המתגוררים במקום, ובתכנון ובינוי מחדש של האיזור, כדי להקים עליו שכונה יהודית.

סקיצה רעיונית ראשונית שהוכנה עבור היזמים, חברת 'נחלת שמעון בע"מ', מציעה להקים על החלק העליון של המתחם שנרכש שלשה בניינים, שבכל אחד מהם תתגוררנה 40 משפחות. במתחם התחתון, הסמוך למערת שמעון הצדיק מוצע להקים עוד 40 דירות. הגרי"ש אלישיב אישר את העסקה, לאחר שבמשך תקופה ארוכה היססו מנהלי 'הועד הכללי של כנסת ישראל' האם למכור את הקרקע. גם בית הדין הרבני הגדול שדן בשאלה פסק, כי מדובר ב'מצוות גאולת הארץ ממש וכי יש לעודד את היזמים שיצליחו לבנות את ירושלים'. ועד העדה הספרדית, שמאפשר מזה כמה שנים חזרה איטית של יהודים לשכונה, אישר את העסקה זמן רב קודם לכן. בחוזה הרכישה מתחייבים הרוכשים כי מערת שמעון הצדיק ומערת הסנהדרין הקטנה, שהן מקומות קדושים על פי חוק המקומות הקדושים ישמרו, ויוסיפו להיות מקומות תפילה ובית כנסת, כפי שהם משמשים היום.
גאולה גם ל"בתי ניסן בק"
תהליך דומה של התיישבות יהודית מחודשת, באיזור שפונה מתושביו במאורעות שקדמו להקמת המדינה מתרחש בימים אלה גם בבתי ניסן בק, לא הרחק מהמוקד החדש - ישן של ההתיישבות בשכונת שמעון הצדיק. כמו בשמעון הצדיק, גם התהליך הזה סמוי מן העין ומן הכותרות 125 שנה אחרי שבנו של של מייסד עתון 'החבצלת' ייסד את השכונה היהודית סמוך לשער שכם, וכ – 76 שנה לאחר שיהודי המקום נטבחו במאורעות תרפ"ט (1929) וגורשו ממנו, שבים יהודים גם לבתי 'ניסן בק'. מאחורי הפעילות הזאת, שאף היא נמשכת בחשאי כבר כמה שנים, עומדת עמותת 'חומות שלם', שהשלימה בשנים האחרונות מהלך של העברה, הסדרה ורכישת זכויות יהודיות על כשליש מקטע השכונה המכונה כיום 'מוסררה הערבית', לא הרחק כאמור משער שכם בירושלים.
את השכונה המקורית, המהווה המשך למוסררה היהודית, ייסד במקום בשנת – 1876 המדפיס הירושלמי הנודע ר' ניסן ב"ק. בתרפ"ט נרצחו 19 מתושבי השכונה ונטמנו בקבר אחים בהר הזיתים. יתר התושבים גורשו ומאז במשך למעלה מ-70 שנה מתגוררים בה מוסלמים ונוצרים. שתי המשפחות היהודיות הראשונות אכלסו את המקום לפני שנים אחדות. הן התגוררו במקום בנכסים שכבר נמצאו ברשות העמותה, בשכנות לשכן נוצרי ולמשפחות ערביות נוספות, כאשר יחסי השכנות סבירים ואף למעלה מכך. במקום הוצבה שמירה, וכאשר מבקשות המשפחות לצאת מהסמטה הצרה, שבה נמצא ביתן, הן מלוות על ידי אנשי בטחון עד לכביש מס' 1 או עד לרחוב הנביאים הסמוך.
'חומת שלם' ואנשיה הצליחו להעביר או להסדיר חזקה יהודית על כ- 12 מתחמים וחצרות מבין ה - 30 שקיימים במוסררה הערבית, ששטחה כ - 17 דונם. חלקן נמצאות עתה בבעלות יהודית פרטית, וחלקן בבעלות האפוטרופוס הכללי. כמעט בכל הדירות מתגוררים עדיין ערבים, אולם אנשי 'חומת שלם' אומרים שבדעתם לנהל מו"מ עם הדיירים, לפנות אותם בהסכמה, ולאכלס את כל המתחם כולו ביהודים, כדרך שהדבר נעשה בשנים האחרונות באיזור 'שמעון הצדיק'.
'מוסררה הערבית', היא המוקד התשיעי של התיישבות יהודית במזרח ירושלים, שלא במסגרת השכונות הגדולות שהממשלה יזמה את הקמתן לאחר מלחמת ששת הימים ועד לפני עשור שנים. המאפיין את ההתיישבות הלא ממשלתית במזרח ירושלים, הוא בדרך כלל הקרבה הרבה לשטח צפוף אוכלוסיה ערבית, ותנאים קשים יחסית למתיישבים. המוקדים הקודמים של התיישבות יהודית מסוג זה במזרח ירושלים היו: הרובע המוסלמי של העיר העתיקה, שבו חיים כיום כ-60 משפחות יהודיות ומאות בחורי ישיבה באיזור המוביל לכותל המערבי. בראשית המאה הקודמת חיו גם באיזור זה יהודים ; אכסניית סנט גון ברובע הנוצרי של העיר העתיקה, שבה חיים כיום כמאה יהודים (מדובר ברכישה משותפת של ממשלת ישראל ואיל ההון היהודי ארווין מוסקוביץ באמצע שנות ה – 80) ; עיר דוד - סילוואן שבה חיות כיום כ-50 משפחות. המקום הולך ונגאל ובמקום עוד עשרות נכסים שטרם מומשו. בעיר דוד פועל גם כולל על שם אלחנן אתאלי שנרצח לפני שנים רבות ברובע המוסלמי בירושלים; בית אורות שעל הר הזיתים, שבו חיה כיום משפחה אחת וכ-70 תלמידים בישיבת בית אורות. בועדה המחוזית מונחת עתה תוכנית להקמת מגורים במקום ; שכונת ראס אל עמוד (מעלה הזיתים) שבה מתגוררות עשרות משפחות יהודיות במסגרת מתחם של 130 דירות ; שכונת שמעון הצדיק, שכבר הוזכרה כאן. ומוקד קטן נוסף בשכונת אבו תור בירושלים, שם חיות שלש משפחות בבית שרכש איל ההון היהודי ארווין מוסקוביץ. לאחרונה נרכש גם מתחם הכניסה לעיר העתיקה סמוך לשער יפו, אולם המסתורין סביב עסקה זאת עדיין גדול, ונראה כי רק בעתיד הרחוק, תמומש, אם בכלל, עסקה זאת.

לתחילת האכלוס של 'מוסררה הערבית' קדמה עבודת תחקיר של אנשי 'חומות שלם', שאיתרו את קבר האחים של נרצחי תרפ"ט מניסן ב"ק, בהר הזיתים, ואת בני משפחותיהם של הטמונים שם. בין היתר נוצר קשר עם שמואל צפניה (גלעד) שהיה תינוק בעת הפרעות. אמו נרצחה במקום, ואילו עינו נעקרה. הוא נמצא על ידי אנשי החברה קדישא שבאו לאסוף את המתים בחודש אב תרפ"ט, בהיותו תינוק כאמור. הפורעים השאירו אותו במקום, מכיוון שחשבו שהוא מת. גם אביו נדקר בדרכו לטיפול בהדסה, אולם התאושש ולימים נשא אשה שניה. צפניה עצמו גדל יתום מאם אצל סבתו, ולימים הפך איש לח"י. לבד מצפניה אותרו על ידי אנשי 'חומות שלם' קרובים וצאצאים נוספים של תושבי השכונה.

כאמור נוסדה השכונה שלתוכה נכנסים עתה יהודים לפני 127 שנה על ידי בני קהילת החסידים בהנהגת ר' ניסן ב"ק. תחילה נקרא המקום 'אוהלי משה' ויהודית, לכבודו של משה מונטיפיורי. באמצע שנות ה- 90 של המאה ה-19 הקים במקום אחד מבני עדת הגורג'ים קבוצה של כמאה בתים נוספים בהם התיישבו יהודים ג'ורגים, עיראקים וכורדים. המבנים החדשים כונו בשם 'אשל אברהם'. במאורעות תרפ"ט גורשו היהודים מהמקום, נהרסו ונשרפו בתים ושלשת בתי הכנסת הועלו באש. בבתים שפונו התיישבו מוסלמים ונוצרים. עם הקמת המדינה, בשנת 1948 נחצתה השכונה בקו הגבול העירוני. בתקופת ירדן אוכלסו הדירות על ידי ערבים ובצד המערבי של השכונה , שלימים הוכרה כמוסררה, או מורשה שוכנו תושבים יהודים, בדרך כלל מעוטי יכולת. חלק מהמתחם הופקע לפני שנים לצורך סלילת כביש מס' 1 הסמוך. המתחם שלתוכו נכנסים יהודים עתה שוכן בסמוך לשער שכם, בין כביש מס' 1 'דרך שכם', לבין רחוב הנביאים, בנקודת החיבור בין מזרח העיר וצפונה למרכז העיר. לצד המבנים שנרכשו במקום נרכשו גם כמה חלקות קרקע פנויות, שעליהם אולי יבנו בעתיד שיכונים ליהודים.

תאריכון:

1876 - ועד העדה הספרדית והועד הכללי של כנסת ישראל רוכשים את מתחם שמעון הצדיק ומערות הקבורה שבו.
תחילת המאה ה – 19: מאות יהודים מקימים את בתיהם על השטח שנרכש.
1936 - פרעות. היהודים בורחים מהמקום, אך חוזרים אחרי חודשים אחדים.
1948 - היהודים בורחים ומפונים מ'שמעון הצדיק'. הקרקע מוקנית לאפוטרופוס הירדני על נכסי אוייב.
1955 - ממשלת ירדן מיישבת פליטים ערבים במקום.
1967 - אחרי המלחמה מוקנה האיזור לאפוטרופוס הישראלי על נכסי נפקדים.
1972 - האפוטרופוס משחרר את הקרקע לבעליה (שני ההקדשים)
1988 - בית המשפט העליון קובע של- 28 משפחות ערביות החיות במקום מעמד של דיירים מוגנים, אך לא בעלות על הקרקע.
1998 - קבוצה של תלמידי ישיבה, אנשי 'מולדת' בראשות ח"כ בני אלון נכנסת לבתים נטושים בשכונה.
מתחיל תהליך איטי של פינוי משפחות ערביות בהליך משפטי וכניסת יהודים.
2001 – עמותת חומת שלם מתחילה לאכלס את בתי ניסן בק, או בשמם האחר אשל אברהם, סמוך לשער שכם בירושלים, שגם בה התגוררו בעבר יהודים, עד תרפ"ט.
2003 - קבוצת משקיעים חותמת על חוזה לרכישת הקרקע, לפינויה ומתכננת להקים במקום שכונה יהודית.

עוד |
  חזור
הוספת תגובה
גירסה להדפסה
שלח לחבר

לדף הבית
עיתון שערים  כתובת:   ירושלים .    , 
   
 
© כל הזכויות שמורות לסייפליינס - SafeLines בע``מ
דוא``ל info@moreshet.co.il